איפרגן נ' שגריר מערכות בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה של דודו איפרגן (להלן: "התובע") העותר לחייב את "שגריר מערכות בע"מ", המספקת שירותי דרך וגרירה (להלן:"הנתבעת 1") והפניקס חברה לביטוח (להלן:"הנתבעת 2") מבטחת של הנתבעת 1, לשלם לו סך של 99,991 ₪.

בכתב התביעה נטען כי ביום 16.3.09 עת רכב 95-334-61 מסוג פורד טרנזיט (להלן:"הרכב") היה בנסיעה אשר במהלכה התובע שם ליבו לכך כי מד החום ברכב הצביע על חום גבוה. הוא עצר מיד הרכב בשולי הדרך ודומם מנוע. לאחר מס' דקות ניסה התובע להניע שוב אך ללא הועיל. הנתבע פנה לנתבעת 1 על מנת לקבל שירות. בהמשך הגיע מכונאי (להלן גם: "הרשטיק") אשר בדק את תא המנוע, פתח את דלת הנהג ובדק מתחת למושבו את המצברים ומערכת החשמל, אך ללא הועיל. בתום בדיקתו המכונאי פנה לתובעת 1 בבקשה להזמין גרר. המכונאי עזב המקום בשעה 14:05. לאחר מספר דקות בודדות מרגע עזיבתו את המקום ובעוד התובע ממתין לגרר, החל הרכב עולה באש (להלן:"אירוע השריפה" ו/או "השריפה"). לאחר השריפה הוכרז הרכב "אבדן כללי".

הנתבעות לא הכחישו את קרות אירוע השריפה. אלא שלטענתם אירוע השריפה אינו באחריותן מאחר ולנתבעות לא הייתה "שליטה מלאה" על הרכב, מרגע עזיבת המכונאי את המקום.

טענות התובע:

מאחר ומקור האש לפי חוו"ד חוקר שריפות נמצא בחלקו הקדמי של תא הנוסעים באזור המושב של הנהג ומאחר ולטענת התובע המכונאי היה האחרון שנגע במיקום זה ברכב - הדליקה פרצה כתוצאה מקצר חשמלי שאירע עקב פגיעה של מוליך חשמלי במושב הנהג שנגרמה, עת הזיז המכונאי מטעמה של הנתבעת 1 את המושב.

נטל ההוכחה – לטענת הנתבע על ביהמ"ש להפעיל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין זאת מאחר ולא הייתה התרשלות מצידו.

העדר תם ליבן ואמינותן של הנתבעות – הנתבעות פעלו על מנת "לקבור" ולטשטש כל זכר לאחריותן ולנזקו של הנתבע.

חוות דעת חוקר שריפות אשר הוגשה ע"י התובע נתקבלה בהסכמת התובעות ומבלי שאלה יחקרו המומחה. לטענת התובע ויתור על זכות חקירה נגדית של מומחה מהווה חיזוק לעדות המומחה.

טענות ההגנה –

התובע לא דיווח על התחממות הרכב רק על מד החום שלטענתו זייף מאחר והרכב לא התחמם.

הטיפול ברכב - מלבד ניסיון התנעה, בדיקת שמן ומים שגרתית, הנעשית בכל בדיקה ברכב, מכונאי התובעת לא ביצע כל פעולה אחרת קרי, המכונאי לא הזיז את מושב הנהג במטרה לבדוק המצבר.

עדות התובע אינה מהימנה – הנתבעות מצביעות על סתירות בגרסאות התובע.

דחיית טענת הנתבע כי במקרה זה יש להפעיל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" זאת מאחר והתובע לא הביא ראיות מספיקות על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנתבעות על מנת שאלה תוכחנה כי לא התרשלו בנסיבות העניין.

לא הוכח קשר סיבתי בין פעולות המכונאי לבין השריפה ברכב.

נזק ראייתי – התובע מכר את שרידי הרכב תוך זמן קצר לאחר השריפה, זאת על אף שידע שהיה בכוונתו להגיש תביעה כנגד הנתבעות.

הראיות:

ראיות התביעה- מטעם התביעה העיד בפני:

עת/1 דודו איפרגן – התובע - עדותו הראשית נתמכה בתצהירו, בו פורטו אירועי אותו יום מרגע שמחוג לוח השעונים הראה כי הרכב מתחמם, שיחת הטלפון ל"שגריר", הגעת המכונאי למקום, בדיקת המכונאי את הרכב, בדיקה הכללה הזזת מושב הנהג לצורך בדיקת המצברים ומערכת החשמל, מסקנת המכונאי כי יש צורך בגרר, עזיבתו של המכונאי וכי מספר דקות לאחר עזיבתו פרצה השריפה ברכב, כשהתובע היה בצד הדרך ממתין לגרר. לכתב תביעתו צרף דו"ח שמאי וחוות דעת חוקר שריפות.

בחקירתו הנגדית סיפר כי מדובר ברכב מסוג טרנזיט מודל 2002 אותו רכש ב-2008 ואשר שימש לו לצרכי עבודה. כחודש וחצי חודשיים טרם קרות אירוע השריפה הוחלף "ראש מנוע" ברכב. עוד סיפר כי ביום האירוע יצא מקיבוץ רבדים לכיוון נס ציונה – מרחק 35 ק"מ. לדבריו, ב-10:30 ראה כי מד החום הראה כי הרכב מתחמם. בתגובה התובע עצר רכבו בדק את רכבו והבין שהשעון מזייף מאחר ולא הייתה כל התחממות. התובע המשיך לנסוע ובנס ציונה הרכב דמם. התובע ניסה להניע רכבו 2-3 פעמים אך לא הצליח. נשאל לגבי הפער בין דיווחו על אירוע התקלה בשעה 10:30 לחוקר השריפות בעוד שהפנייה לשגריר הייתה כשעה לאחר מכן. הסביר כי התקלה החלה ב-10:30 אך עד שהרכב נכבה ונעצר עברה שעה. כבר כאן אציין כי הדברים מתיישבים עם גרסתו לעיל כי הבחין עוד קודם בתקלה אך משבדק ונחה דעתו כי הרכב לא מתחמם המשיך בנסיעה.